רמדנוב ארדינץ' נ' עוז פאור בע"מ

פסק דין

1 לפניי תביעה לקבלת הפרשי שכר, הפרשי דמי הבראה וחופשה וכן זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף הבניה והעבודות הציבוריות.

הרקע העובדתי ותמצית טענות הצדדים

2.התובע הוא עובד זר, אזרח בולגריה, אשר הועסק כפועל בניין ע"י הנתבעת.

הנתבעת היא תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים בענף הבניין.

3.התובע הועסק ע"י הנתבעת באתרי בנייה שונים החל מיום 1.6.05 ועד ליום 31.10.07, למעט תקופה בה שהה בחופשת מולדת, בין התאריכים 12.9.06 ו-31.10.06.

4.התובע טען, בתביעתו, כי על העסקתו חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבניה והעבודות הציבוריות (להלן – ההסכם הקיבוצי), משהועסק כפועל בניין ומשהנתבעת היא חברה אשר כל מטרתה העסקת עובדים בענף זה.

על כן טען התובע, בראש ובראשונה, כי הנתבעת חבה לו שכר בהתאם לדרגות השכר המפורטות בהסכם הקיבוצי: לטענת התובע, הוא טפסן במקצועו ונשכר לעבודה ע"י הנתבעת כ"עובד מקצועי", ועל כן דרגת שכרו הינה הדרגה הרביעית בהסכם הקיבוצי, לכל הפחות. עם זאת, לטענת התובע שילמה לו הנתבעת שכר נמוך מזה, בהתאם לדרגה 1 בטבלאות שבהסכם הקיבוצי, ועל כן היא חבה לו הפרשי שכר.

5.עוד טען התובע, כי הנתבעת שילמה לו דמי הבראה ודמי חופשה בחסר, ועל כן תבע את הפרשי התשלומים הללו.

6.בכתב תביעתו תבע התובע עוד, כי בית הדין יחייב את הנתבעת בתשלום דמי כלכלה לפי תוספת תשס"ד להסכם הקיבוצי ולפי צו ההרחבה, בסך 139 ₪ לחודש, שכן לא קיבל מהנתבעת מזון.

לחלופין בלבד, תבע התובע את תוספת 2000 להסכם הקיבוצי, על שני רכיביה. בנוסף לתוספת 2000, תבע התובע גם תמריץ אי-היעדרות מן הנתבעת מכוח ההסכם הקיבוצי. עם זאת, בסיכומיו זנח התובע את תביעתו לתמריץ אי-ההיעדרות וכן את תביעתו החלופית לקבלת תוספת 2000, בין היתר לאור פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין סק 18/08 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 15.11.09.

יצוין, כי תביעתו של התובע לקבלת דמי הכלכלה מכוח תוספת תשס"ד וצו ההרחבה נותרה בעינה.

7.בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי שילמה לתובע שכר עפ"י שכר המינימום הקבוע בחוק, והכל - בהתאם להסכם העבודה שנחתם עימו (צורף כנספח ד' לכתב ההגנה). בנוסף לכך, כך טענה הנתבעת, שילמה לתובע בונוסים משתנים וכן דמי הבראה, חופשה וחגים, ואת כל התשלומים הללו שילמה לו במלואם וכדין.

8.לטענת הנתבעת, שכרו של התובע שולם לו בהתאם לדרגה המתאימה בטבלאות שבהסכם הקיבוצי – דרגה 1 – שכן התובע לא היה עובד מקצועי או מומחה, ודרגתו המקצועית מעולם לא נקבעה ע"י גורם מוסמך כלשהו. על כן, לטענת הנתבעת, יש לדחות כל תביעה של התובע, הנגזרת מטענתו בדבר היותו עובד מקצועי, לכאורה.

הנתבעת טענה כי שכרו של התובע שולם לו במלואו וכי הוא אינו זכאי להפרשי שכר כלשהם, וכי לפי תחשיבה אף שולם לו שכר ביתר בגין שעות עבודתו. הנתבעת ביקשה, בכתב הגנתה, לקזז את הסכומים ששולמו לתובע ביתר מכל סכום אותו ימצא בית הדין לפסוק לטובת התובע, אם בכלל.

9.באשר לתביעה לקבלת דמי הכלכלה, טענה הנתבעת כי התובע התגורר בסמוך לאתרים בהם עבד ועל כן לא היה זכאי לכלכלה בעין או ליתרת דמי כלכלה. עוד טענה הנתבעת בהקשר זה, כי מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון; שבינה ובין התובע הוסכם כי העובד יישא בכלכלתו בעצמו ואילו הנתבעת התחייבה להעמיד לרשותו מגורים; וכי בגמר החשבון שבוצע עם התובע עם סיום העסקתו, הוא אישר שלא נותרו לו טענות כלשהן כלפי הנתבעת.

10.הנתבעת המשיכה וטענה כי דמי ההבראה שולמו לתובע במלואם, וכי דמי החופשה אף שולמו לו ביתר ויש לקזז את היתרה מכל סכום שייפסק לטובת התובע על-ידי בית הדין.

עוד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי גילתה שלתובע שולמו גם דמי חגים ביתר, והיא ביקשה כי סכומים אלו יקוזזו מכל סכום אשר בית הדין ימצא לפסוק לטובת התובע בגין תביעתו.

דיון והכרעה

11.מטעם התביעה העיד לפניי התובע עצמו, ומטעם הנתבעת העיד אלכס קידר, מנכ"ל הנתבעת.